"חיים יפים"
הצצה לפרק 13 - הרקדן האוטומטי

הייתי בן 15, והתאמנו לתחרות גביע המדינה ללא הרף. עד אותה שנה זכינו תמיד במקומות השלישי או הרביעי. היינו צריכים רק עוד קצת כדי לזכות באחד המקומות הראשונים. ידענו היטב מי המתחרים שלנו. הזוג הראשון היה אנדרה ואילונה מהקבוצה שלנו, זוג חזק מאוד שהכרתי כל חיי. כבר כשקרן ואני נכנסנו לראשונה לקבוצה, אי־שם בגיל שבע, שמתי לב אליהם. זה גם היה היתרון המובהק שלהם עליי ועל אלכס: הם רקדו יחד מאז ומעולם. הם היו מנוסים מאוד, וההבנה ביניהם הייתה מוחלטת. זוג נוסף שחששנו מפניו היה דימה ונסטסיה, שהגיעו ממתנ"ס באשדוד. הם היו המתחרים הקשים ביותר שלנו וגם חברים טובים מאוד. הם לא היו מהקבוצה או מהעיר שלנו, אבל נפגשנו בכל שבוע בתחרויות, ואחריהן תמיד יצאנו לבלות יחד. זה לא פשוט להיות חבר טוב של האנשים שהם גם המתחרים הגדולים ביותר שלך. אנשים אחרים חווים זאת רק בגיל מבוגר הרבה יותר, אם בכלל, בשלב ההתנהלות במקום העבודה ובקריירה. נדרשת לכך רמת בגרות גבוהה, שבתחום הזה מגיעים אליה בגיל צעיר מאוד. היינו צריכים לנצח בכל שבוע את החברים הטובים ביותר שלנו, או להיות מנוצחים על ידיהם, בידיעה שהם מייחלים לכישלון שלנו, ומיד לאחר מכן לצאת לבלות, לחייך ולהסתיר את האכזבה. קצת שמחנו בשבילם, ללא ספק, אבל גם היינו עצובים בשביל עצמנו.

בתחרות הגביע באותה שנה נתנו מעצמנו עד הסוף. כל כך רציתי לנצח. כבר הייתי עייף מלהגיע קרוב כל כך, אבל אף פעם לא להיות שם ממש. הרגשתי שאני פשוט חייב שזה יקרה השנה, שאלכס ואני נזכה במקום הראשון וסוף־סוף נשתתף באליפות עולם סגורה בחו"ל. רציתי שהשנה דימה ואנדרה יברכו אותי על כך שעברתי אותם בגמר, ולא להפך. הדרך אל הגמר הייתה קלה למדי, אך חמשת הריקודים הלטיניים שרקדנו בגמר היו ממש מרחץ דמים. הרגשתי כאילו אלכס ואני מתחרים בקרב גלדיאטורים על הגביע מול שני הזוגות האחרים. לא נגענו זה בזה, אבל לפעמים הרגשתי את טיפות הזיעה של אנדרה ניתזות על פניי כשהוא ביצע סיבובים חדים על הרחבה, כאילו כולנו מכתימים את הרצפה בדם ובזיעה. אלא ששלושה־עשר השופטים בגמר לא היו תמימי דעים. הריקוד הראשון היה הסמבה, Mas Que Nada, בגרסה הסוחפת של הבלאק אייד פיז. אלכס ניסתה מאוד לדמות את הרקדניות הברזילאיות בקרנבל של ריו דה ז'נרו, והרגשנו שממש הבאנו את עצמנו לידי ביטוי לאורך כל הדקה וחצי. עם זאת, השופטים כנראה התרשמו מאיתנו פחות מכפי שאנחנו התרשמנו מעצמנו. דורגנו במקום השלישי, ורק שופט אחד הסכים איתנו והעניק לנו את המקום הראשון. זה לא עצר אותנו, אלא רק דרבן אותנו להילחם חזק יותר. היו עוד ארבעה ריקודים לפנינו. השיר של הריקוד השני, הצ'ה־צ'ה, התחיל להתנגן. זו הייתה גרסה מרימה במיוחד של ריי צ'ארלס לשירה האגדי של דיינה וושינגטון, Is You Is or Is You Ain't My Baby. השיר היה באווירה ג'אזית וקברטית, אך עדיין היינו בשלב הריקודים הלטיניים, והצ'ה־צ'ה היה ריקוד של תנועות חדות וקצב אחיד וסוחף. התחושה הייתה שמרוב דיוק, ששת הזוגות השאירו חותמות בנעליהם בכל מקום שבו דרכו על הפרקט. אלכס ואני ממש ציירנו על הרצפה וחרטנו באמצעות הפוינטים המחודדים את ציור הניצחון שלנו. סיימנו את הדקה וחצי האנרגטיות מתנשפים, אך לא שחררנו את הגוף. עמדנו זקופים וניערנו את רגלינו בזמן שהמנחה קרא לשופטים להרים את המטקות. כבר בריקוד הזה היה ניכר שהשופטים הכירו במאמץ האדיר שהשקענו. קיבלנו עשרה מקומות שניים ושלושה מקומות אחרונים. אלה היו ציונים טובים בהרבה מהריקוד הקודם, אך אף אחד מהשופטים לא חשב שהיינו הטובים ביותר על הרחבה. לא קיבלנו אפילו מקום ראשון אחד.

היינו תשושים. כל הזוגות על הרחבה היו תשושים, אבל כולם ניסו בכל כוחם לא להראות זאת אפילו לרגע. כעת הגיעה ההזדמנות המושלמת לנוח מעט ברומבה, שהייתה ריקוד רומנטי ואיטי. השיר שהתנגן ברקע היה Historia de un Amor של גואדלופה פינדה, "סיפור אהבה", אחד השירים המופלאים ביותר בז'אנר הזה. אי אפשר היה שלא להתאהב באדם שרקד מולך לצלילי השיר. בדמיוננו היינו זוג שחי יחד מאז הילדות, אוחז יד ביד עד הרגע שבו נשימתנו האחרונה עזבה את העולם, וילדינו קברו אותנו יחד כדי שנוכל להישאר צמודים לנצח. זו הייתה הרומבה שרקדנו על הרחבה: הכאב והדמעות, הדיוק בתנועות הטכניות, ובתוך כל אלה האהבה שבערה בנו. בכל תנועה נפלנו זה אל תוך לבה של זו וחיבקנו אותו. כשהמוזיקה הסתיימה, חיבקתי את אלכס, שהייתה שמוטה לכיוון הרצפה, וראשי היה מונח על בית החזה שלה. אוזני הייתה צמודה ללבה, שהלם בחוזקה. הרגשנו שנתנו את אחת הרומבות הטובות בחיינו. ואכן, ההצלחה אצל השופטים הייתה מסחררת. קיבלנו שלושה מקומות אחרונים, שני מקומות שניים, ושמונה פעמים רצופות הכריז עלינו המנחה כזוכים במקום הראשון. לאחר מכן הגיעה הפסודובלה, מלחמת האוהבים אחרי לילה סוער יחד, מלחמת השוורים המתנגחים זה בזה. מרגע שהמארש המסורתי התחיל להתנגן ברקע, ראיתי את ניצוץ השנאה כלפיי נדלק כאש בעיניה של אלכס. היא ריכזה את כל עוצמתה והציגה מולי בתנועות פלמנקו את השור הזועם, כיאה לז'אנר. נלחמנו כאילו לא היו מאחורינו שלושה ריקודים בגמר וכשלושים ריקודים מאז שהגענו לתחרות השכם בבוקר. רבנו בפומפוזיות למען יראו וייראו, כדי שכולם יהיו מהופנטים מהאופן שבו אנחנו נלחמים, כאילו שתי יבשות ענק מתנגשות בקרב על עתיד האומה. בסיום הריקוד שמעתי את המנחה קורא בשמותינו במעומעם. היה לי טנטון באוזניים, כאילו מישהו ירה באקדח צמוד לאוזני שנייה קודם לכן. זה היה צליל מוזר של אפיסת כוחות, כשהגוף מאותת שאולי כדאי לרדת מהרחבה, לשכב ולנוח מעט כדי להטעין את המצברים. הזמזום פסק בבת אחת כשאלכס אחזה בידי בחוזקה ולחשה בצעקה אל תוך אוזני: "אנחנו במקום הראשון אצל רוב השופטים!" היא התחילה לנער את ידי. "יש לנו סיכוי לקחת את זה! אני מרגישה את זה!"

התאפסתי בתוך שנייה. נשאר לנו ריקוד אחד אחרון, ולא הייתי מוכן לוותר. ג'ייב הוא ריקוד קופצני של דהירות וקיקים, ואני הרגשתי שבמשך כל הדקה וחצי כלל לא נגענו ברצפה. עפנו מעליה במהירות שיא ושרפנו את עצמנו עד תום. קיבלנו שתים־עשרה מטקות של מקום ראשון, ורק שופט אחד העניק לנו מקום שני. לא הצלחתי לחשב בראש את שקלול הציונים של כל הריקודים, אבל נדמה היה לי שהניצחון שלנו. המנחה קרא לכל אחד מהזוגות להיכנס לרחבה ולקוד קידה בהתאם לדירוג, מהמקום השישי ועד למקום הראשון. לאחר שנקראו שלושה זוגות, נשארו רק שלושת המקומות הזוכים: דימה ונסטסיה, אנדרה ואילונה ואנחנו. כשהכריזו על אנדרה ואילונה במקום השלישי, שמחה עצומה מילאה את לבנו, מהולה במתח אדיר בשאלה מי משני הזוגות שנותרו יזכה במקום הראשון. כאשר אנדרה ואילונה ירדו מהרחבה, אוחזים בגביע של המקום השלישי, וחלפו על פנינו, שמעתי אותו נוזף בה: "ביזיון! יכולת לתת קצת יותר היום." זה לא הפתיע אותי. כך זה כשעובדים בזוג: פעמים רבות קל מאוד להאשים את האחר כשלא מגיעים לתוצאה הרצויה, וכך נהגו רבים בתחום.

רוצים לקרוא את ההמשך?
רכשו את הספר ״חיים יפים״
עלות הספר 98₪
+ משלוח 35₪
האתר מוגן באמצעות reCAPTCHA, וחלים עליו מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש של Google.

הסיפור הזה רק מתחיל בעמוד הראשון.
אבל הוא יישאר איתך הרבה אחרי שתסגור את הספר.

מה קורה כשהכוכב של "רוקדים עם כוכבים"
מחליט לרקוד עם המילים?

רומן נועז, סוחף ומעורר השראה
שמבוסס על סיפור אחד שלא תוכלו להניח מהיד.

הוא התחיל כילד עולה חדש מרוסיה עם רגליים עקומות וחלום.
היום הוא רקדן, כוראוגרף, יוצר – ועכשיו גם סופר.
הספר הזה הוא לא ביוגרפיה.
הוא גם לא עוד סיפור אהבה.
זה מסע. של תשוקה, של כאב, של זהות, של ניצחון.

"חיים יפים"
הוא רומן עוצמתי שנכתב בהשראת סיפור חייו
של חיים פרשטיין –

 רקדן מוכר מ"רוקדים עם כוכבים",
שפורס על הדף את הדרך שעבר מהשוליים אל האור.
בין עמודי הספר תמצאו:

אהבות סוערות (עם נשים ועם גברים)
קשרים סודיים מאחורי הקלעים
מבט נדיר אל עולם הריקוד התחרותי
שאלות על זהות, קבלה, תשוקה והגשמה
למי הספר מתאים?
💔
 לכל מי שמאס
 בסיפורי אהבה בנאליים

📖
למי שמחפש סיפור מבוסס, חי ונושם – עם לב
💃🏻
לאוהבי ריקוד, במה, דרמה ונשמה
⚔️
לכל מי שמרגיש לפעמים שהוא נלחם על המקום שלו בעולם

לפעמים תרגיש שאתה הרקדן.
לפעמים תרגישי שאת זו שצופה מהצד – ופתאום מבינה משהו על עצמך.
"חיים יפים" זה לא רק ספר – זו מראה.
של חלומות גדולים. של תשוקה. של פחדים שלא העזנו להגיד בקול.

ואם יש בך חלק שלא ויתר על החלום,
אם את עדיין מאמינה שיש מקום לאהבה עמוקה, חוצת גבולות, בלי להתנצל –
הספר הזה ירגיש לך כמו בית.

ואם אתה מרגיש שהעולם דורש ממך להיות מישהו שאתה לא –
הסיפור הזה ייתן לך כוח להישאר מי שאתה באמת.

מה מחכה לך כשתזמין עכשיו את
"חיים יפים"

✅ עותק מודפס של הספר, עם חתימה אישית של חיים פרשטיין (לרוכשים במהדורה המוקדמת)
✅ מכתב תודה אישי מרגש שצורף במיוחד לפרויקט ההשקה
✅ גישה להצצה בלעדית לפרק שלא פורסם – "ליצור את השמש כשהיא איננה" (לרוכשים הראשונים בלבד)

עלות הספר 98₪
+ משלוח 35₪
האתר מוגן באמצעות reCAPTCHA, וחלים עליו מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש של Google.

הסיפור הזה רק מתחיל בעמוד הראשון.
אבל הוא יישאר איתך הרבה אחרי שתסגור את הספר.